דימום במהלך ההיריון והמטומה הריון

דימום במהלך ההיריון והמטומה הריון

דימום במהלך ההיריון והמטומה הריון- מה ההבדל ומה זה אומר על ההריון שלי? דימום במהלך ההיריון הינה תופעה מדאיגה. בכ־20% מההריונות יופיע דימום במהלך השליש הראשון. אם הוא קל בדרך כלל אין סיבה לדאגה, אך קיימים מצבים המצריכים ערנות והתייחסות מיוחדת. מה הסיבות לדימום ואיך נאבחן אותן? ומה ההבדל בין דימום בטרימסטר הראשון לבין דימום בשלבים מאוחרים יותר של ההיריון?

כל המידע לפניכן:

כ־15% מההריונות מסתיימים במהלך הטרימסטר הראשון. זאת לרב הסיבה שנשים רבות יעדיפו לשמור את ההיריון בסוד עד לסוף הטרימסטר הראשון, שבוע 12 לפחות. ככל שההיריון מבוסס ומתקדם יותר בשבועות הסיכון להפלה הולך ויורד.

דימום בתחילת הריון מתרחש בכ־20% מהמקרים ובדרך כלל אין סיבה לדאגה, במיוחד אם הוא קל. דימום קל יכול להתרחש עקב שחיקה של הרקמה הרגישה באזור צוואר הרחם (למשל לאחר בדיקה גינקולוגית) או כתוצאה מתהליך של השתרשות העובר ברחם. דימומים אלה נחשבים לנורמליים ובלתי מזיקים ורוב ההריונות הללו ממשיכים כתקנם. לרוב צבע ההפרשות יהיה חום, מה שמצביע על דימום ישן. כך או כך, למען הסר ספק, לאחר כל דימום חשוב ללכת להיבדק כדי להבין את מקור הדימום. קיימים דימומים אחרים שעלולים להצביע על בעיה חמורה יותר.

איך נדע מהי הסיבה לדימום?

לפני הכל, בכל מצב של דימום בהריון עלינו לפנות לרופא מטפל. המטופלת תישאל שאלות קפדניות ולפי זה נסווג את הדימום לפי מיקומו: מהנרתיק, מצוואר הרחם או בכלל מהרחם ,ומה הגורם לדימום: הפלה, השרשה, הריון חוץ רחמי, הריון מולארי, או נגע בצוואר הרחם. לרוב הרופא המטפל יברר האם יש תלונות נוספות כמו סחרחורות, כאבי בטן ו/או חולשה שיכולות לכוון למצבים הדורשים בירור קפדני, כמו למשל הריון מחוץ לרחם. לאחר מכן מבצעים בדיקה גופנית קפדנית כוללת סימנים חיוניים (לחץ דם, דופק, חום), בדיקת בטן (רגישות בבטן וסימני גירוי) ובדיקה גינקולוגית ואולטרסאונד וגינלי להערכת תקינות ההיריון וכמות הדימום..

מהן הסיבות לדימום בטרימסטר הראשון להריון:

1. השתרשות

דמם של השתרשות אופייני לשבועות מוקדמים של ההיריון (6-4). לרוב מדובר בהפרשה חומה / אדמדמה. זהו דימום תקין ולא מדאיג.

2. דימום מצוואר הרחם

בזמן ההיריון צוואר הרחם רגיש יותר עקב שינויים הורמונליים. לרוב דימום שכיח לאחר בדיקה גינקולוגית / עקב זיהום בצוואר הרחם. ניתן לראות ממצאים ברורים לאחר בדיקת רופא נשים ולעתים ניתן לשלוח משטח מצוואר הרחם (גם בהריון).

3. הפלה

רוב ההפלות מתרחשות עד שבוע 12. הפלה מאופיינית לרוב בדימום וגינלי המלווה בכאבי בטן תחתונה, "פליטת" רקמה וחולשה כללית. רוב הסיבות להפלה הן התפתחות לקויה של ההיריון או בעיות כרומוזומליות. סיבות נוספות: קרישיות יתר, גורמים הורמונליים, בעיות מבניות וגורמים זיהומיים.

4. הפלה מאיימת

מבחינת הרופאים, כל דימום בשליש הראשון הוא בבחינת "הפלה מאיימת" - זאת אומרת שיש סיכון להפלה ולכן דרוש המשך מעקב. הפלה מאיימת מתייחסת לדימום וגינלי, כאשר עדיין ניתן לזהות הריון תוך רחמי באולטרסאונד וצוואר הרחם סגור.

5. הפלה בלתי נמנעת

מצב שבו כמעט בוודאות יסתיים ההיריון בהפלה. המצב מתרחש כאשר יש דימום בשילוב עם פתיחה כלשהי של צוואר הרחם, המלווה בכאבי בטן ובפליטת רקמה מחלל הרחם, גם אם ייתכן עדיין תיעוד של דופק עוברי.

6. הריון כימי

הריון כימי הוא הריון שנפל עוד לפני שניתן היה לאבחן שק הריון ברחם. במקרה זה מאובחן הריון בבדיקת הדם. ניתן לזהות את רמת הורמון ההיריון (BHCG) בבדיקת דם כאשר אינו עולה באופן תקין אלא נמצא בירידה. במקרה של חשד להריון כימי יש להמשיך לעקוב אחרי רמת הבטא, ולוודא שהיא מתאפסת. הריונות כימיים רבים מתרחשים ומגיעים לסיומם עוד לפני שהאישה מספיקה לגלות שהיא בהריון.

7. הריון חוץ רחמי (= הריון אקטופי)

לעתים, לאחר שמתרחשת הפריה, הביצית המופרית לא מצליחה להשלים את דרכה מהחצוצרה אל הרחם, והיא נשארת בחצוצרה או בשחלה ומתחילה להתחלק ולהשתרש שם. המיקום השכיח ביותר להריון חוץ רחמי הוא בחצוצרה. בחלק מהמקרים משתרש ההיריון בחלל הבטן (הריון אקטופי בטני). הריון כזה בדרך כלל לא יתפתח בצורה תקינה, ועלול לסכן את ההריונית. - במקרה של הריון חוץ רחמי יתקיימו תופעות הריון רגילות, ואף תיראה נוכחות של הורמון ההיריון (BHCG), אך העלייה שלו לא תהיה תקינה ותתרחש בקצב איטי מהרגיל. לרוב, הריון אקטופי מלווה בכאבי בטן חזקים ובדימום, בעיקר כאשר החצוצרה עברה התנקבות עקב ההיריון מהסוג הזה. מצב אופייני הוא תוצאות ההיריון חיוביות, אך האולטרסאונד לא מראה עובר בתוך הרחם, אלא מחוצה לו. במקרים של כאבי בטן חזקים ביותר בתחילת ההיריון יש לפנות לרופא..

הסיבות לדימום במהלך ההיריון בטרימסטר השני ועד סוף ההיריון לרוב יקרו מסיבות אחרות:

1. השלייה - השלייה היא הרקמה המקשרת בין האם לבין העובר. יש לה צד עוברי הקרוב לעובר וממנו יוצא חבל הטבור וצד אימהי ה"דבוק" לרחם. דרך השלייה מועברים חמצן, סוכר וחומרים אחרים הדרושים להתפתחות העובר.

2. צוואר הרחם

3. הנרתיק

*חשוב לציין, כי דימום בהריון אינו נובע מפגיעה פיזית בעובר, או בדם הניגר מגופו עקב פציעה.

קיימים שני תרחישים עיקריים לדימום שמקורו בשלייה:

שלית פתח - שליית פתח (Placenta Previa) מצב בו השלייה מושרשת בחלקו התחתון של הרחם, ומכסה בצורה חלקית או מלאה את הפתח הפנימי של צוואר הרחם (דרכו עובר העובר במהלך לידה נרתיקית). לרוב במקרים אלו במהלך הטרימסטר האחרון עלולים להופיע דימומים שמקורם בצד השלייה המחוברת לאם. דימום משליית פתח מתרחש לעיתים קרובות וללא סיבה ברורה.

הפרדות שלייה- חלק מהשלייה מתנתק מדופן הרחם. במקרים אלה, עלול להיווצר קריש דם בין השליה לבין דופן הרחם (המטומה בשפה רפואית). הסימפטום העיקרי הוא דימום נרתיקי (מקורו בדם של האם ולא של העובר). הדימום יכול להיות קל עד כבד, ובדרך כלל הוא לא מלווה בכאבים. הוא יכול להתחיל באופן ספונטני וללא שום מאמץ ואפילו תוך כדי שינה, או בעקבות קיום יחסי מין. הדימום מפסיק לרוב לבד, אולם נוטה לחזור על עצמו, ולעיתים משולב עם התכווצויות של הרחם.

דימום במחצית השנייה של ההיריון עלול להצביע, בנוסף לשליית פתח, גם על תופעות כמו לידה מוקדמת או היפרדות שליה. לכן, במקרה של דימום, יש לפנות מיידית לבדיקה רפואית.

דימום שמקורו בצוואר הרחם- דימום הנובע מפתיחת צוואר הרחם ותחילת תהליך של לידה.

לרוב מדובר בדימום שצבעו אדום-ורוד בעל אופי צמיגי ורירי. הדימום יכול להופיע במקביל לצירים או לפניהם. במהלך ההיריון צוואר הרחם עובר שינויים הורמונליים רבים ובניהם ריבוי כלי דם. כלי דם אלה נוטים לדמם ולהכתים, בעיקר לאחר מגע מיני או בדיקה גינקולוגית. במקרים אחרים ינבע דימום מנגע כלשהו על צוואר הרחם כפוליפ.

דימום מהנרתיק: אינו מהווה סיבה שכיחה לדימום בהריון, ונובע לרוב מפציעה כתוצאה מקיום יחסים, או מחבלה אחרת.

איך נטפל? - הערכת מצב האם על ידי מעקב כללי: כמות הדימום, מדידת לחץ דם ומדידת כמות השתן. במקרים של דימום חזק יותר יילקחו בדיקות מעבדה הכוללות ספירת דם, תפקודי קרישה ובדיקות נוספות בהתאם לצורך.

- הערכת מצב העובר: בדיקת מוניטור כ2-3 פעמים ביום במטרה לוודא האם מופיעים צירים. בנוסף, יבוצעו בדיקות אולטרה סאונד להערכת גודלו ותזוזות העובר. במידת הצורך יבוצעו מדידות זרימת דם בחבל הטבור. תדירות הבדיקות משתנה בהתאם לצורך.

אבחון הסיבה לדימום: תתבצע בדיקת אולטרה סאונד לאבחון. במקרה שהשלייה ממוקמת מעל צוואר הרחם או קרוב לפתחו (פחות מ-2 ס"מ ממנו), מדובר בשליית פתח. במקרה של שלייה רחוקה יותר וצמוד אליה קריש דם (המטומה), מדובר בהיפרדות שלייה.

לאחר האבחון יוחלט אם יש צורך במתן ברזל (או תוספת לברזל שכבר נלקח), או מתן דם במקרים של חסר דם (אנמיה) משמעותיים יותר בעקבות הדימום או במתן טיפול רפואי נרחב יותר בהתאם למצב האם והעובר בהתאם לכמות הדימום, גיל ההריון והערכת מצב העובר.

האם מותר לעסוק בפעילות גופנית במצבים הללו? כמו בכל שלב בו קיים סיכון במהלך ההריון, עלינו להיות זהירות ולקחת מרווח ביטחון בכדי לשמור על העובר ועלינו. רק לאחר בדיקה רפואית ואישור מהרופא תתאפשר חזרה לשיגרת אימונים.

_______________________________________________________________

* מאחר והדימום יכול להיות גם מצוואר הרחם או הנרתיק, נבדקים גם איברים אלה על ידי הסתכלות ישירה ולעיתים אף במיקרוסקופ, במסגרת מרפאת צוואר הרחם, בבדיקה הנקראת קולפו- סקופיה.

** לעיתים קרובות, השלייה אינה בפתח ולא נצפה קריש דם בבדיקת אולטרה סאונד, ואין מקור ברור לדמם או הכתמה בצוואר או הנרתיק. במקרים אלה, הנחת העבודה היא "היפרדות בשולי השלייה", אך לא ניתן להוכיח בוודאות. *** חשוב לדעת שההחלטה מותאמת למצבה של המטופלת ומבוצעת לאחר דיון ושיקולים רפואיים ביחד ובשיתוף עם המטופלת.

יש לך שאלות נוספות? שלחי לי הודעה, אשמח לעזור.